בתור כירופרקט, המתמחה בנוירולוגיה תפקודית, חלק גדול מהפוקוס הקליני שלי הוא על הפרעות נוירו-התנהגותיות, עליהן כתבתי בפוסט קודם. זה כולל לימוד ספציפי של המשמעויות הנוירולוגיות של המצבים הללו, המשמעויות הנוירו-תפקודיות של המצבים, וכן השתתפות בכנסים שונים העוסקים בתחומים קונבנציונליים יותר כגון טיפול תרופתי, אמצעי בדיקה ואבחון שונים וחדישים ועוד.
אני מוצא עצמי לא פעם מדבר עם אדם זה או אחר, ומנסה להסביר שיש עוד פתרון שהוא לא מכיר, ועוד לא ניסה, ויכול אולי לעזור. אני מופתע כל פעם מחדש מהתגובה…
יש בעצם שתי תגובות – האחת שוללת מכל וכל את האפשרות שיש עוד טיפול, חוץ מתרופות שיכול לעשות משהו, בעיקר כשזה נוגע לADD/ADHD.
התגובה השנייה מתעניינת, אבל לרוב עם הסתייגות, ובהססנות ישראלית טיפוסית, מחפשת את הקומבינה, מנסה להבין איפה בדיוק אני מנסה למכור משהו, לעבוד עליהם…
עם התגובה הראשונה אני מנסה בד"כ להתמודד ע"י דיאלוג (כשכזה אפשרי, ופעמים רבות פשוט אין עם מי לדבר). אני מנסה להסביר את המנגנונים, את ההיגיון הפיזיולוגי, את המשמעות של טיפול זה או טיפול אחר, לטוב ולרע, ובסופו של דבר, במידה ויש רצון מהצד השני, אני גם מנסה להסביר מה אני עושה, ולמה זה יכול לעזור.
עם התגובה השנייה אני פשוט לא יודע איך להתמודד. מצד אחד כבר הצעתי לא פעם לאנשים להגיע לטיפול ללא עלות לחלוטין, פשוט כי אני רוצה לעזור (בעיקר במקרים בהם מעורב ילד שמצבו כה חמור שרואים שזה פשוט הורס את המשפחה), להפתעתי, להצעות אלו אפילו לא קיבלתי תושבה! ואז הבנתי, אם זה לא עולה כלום, זה בטח לא שווה כלום! אז אני כבר לא מציע "בחינם". ועדיין, איך אפשר להעביר את המסר שהמטרה שלי היא לעזור, שאני בסה"כ מנסה לשפר את החיים של הילד שלך (או שלך במקרה של מבוגר). איך אפשר להתגבר על החשדנות שאוחזת בנו ולא מרפה?
ראיתי היום פרומו לסרט דוקומנטרי על עולם הרפואה בארה"ב, ובאחד הקטעים, המרואיין מדבר על כירופרקטים ואומר בפשטות "עם החברה האלה, זה מרגיש כאילו זה לא העבודה שלהם, אלא המשימה שלהם בחיים, פשוט לעזור לך". התיאור כל כך נכון בהקשר של כמעט כל הכירופרקטים, ובטוח שמבחינתי הוא קולע בול, זהו חלק בסיסי בתפיסת הבריאות שלנו, בתפיסת השירות שלנו. זה כל כך ברור לנו, שאנחנו מופתעים כל פעם מחדש שמישהו חושד שיש לנו מניע אחר. נכון, גם אנחנו רוצים להתפרנס, ובכבוד (בכל זאת, אנחנו לומדים לפחות כמו רופאים, אז מגיע משהו, לא?) אבל זו לא המטרה, זו רק תופעת לוואי, בדיוק כמו שהשיפור בכאבי גב הוא תופעת לוואי של הטיפול הכירופרקטי, ולא מטרת הטיפול, שהיא בעצם לעזור לגוף לעשות את מה שהוא צריך לעשות על מנת להביא את המטופל למצב בריאות אופטימלי!!
אני מקווה שיום אחד יכולת התקשורת שלי תהיה כזו שאצליח להעביר את המסר הזה בלי להגיד אותו באופן בוטה. אני מקווה שיום אחד, אגדל ואהיה אחד מאותם אנשים שכשאתה פוגש אותם, אתה ישר סומך עליהם. אני מקווה שיום אחד אנחנו כעם וכאומה, נצליח להסיר חלק משמיכת החשדנות הכבדה שמערפלת את עינינו, ואז אולי נוכל גם לעזור אחד לשני, בלי לחפש מה יוצא לנו מזה. אני מקווה שיום אחד, כל אותם אנשים שהיום מתווכחים איתי, או פשוט אומרים שאני מדבר שטויות (חוץ מאשתי, לה מותר) יבינו שבעצם יש משהו בדברים שאני אומר, בפתרונות שאני מציע, ויקבלו את הצעתי ויבואו לעזור לעצמם, כי כשזה יקרה, אני אהיה כאן, עם כל הכלים העומדים לרשותי, כדי לעזור, לכוון, וביחד, לפתור את הבעיה.
זהו, זה היה האוורור שלי להיום, עד הפעם הבאה…