לפני מספר חודשים הייתי בסמינר בארה"ב כחלק מההתמחות שאני עושה בטיפול בילדים והריון. הסמינר עסק ביחסים בין מערכת העצבים ומערכת החיסון, וההתמודדות הנוכחית עם מחלות ילדות, דהיינו חיסונים.
השאלה המרכזית הנידונה היתה כמובן – האם צריך לחסן? התשובה לא היתה כל כך ברורה וחד משמעית.
אז ככה, קצת פיזיולוגיה – מערכת החיסון שלנו מורכבת ביותר. היא מתחלקת לתאים שונים, ואז לתת חלוקות וכו'. באופן עקרוני, במבט רחב, יש 3 סוגי תאים – תאים פאגוציטיים או בולעניים (למי שזוכר מהסדרה "החיים" – השוטרים, הפקמנים, שואבי האבק), לימפוציטים מסוג T (החלליות שיורות לייזרים ב"החיים"), ולימפוציטים מסוג B (החלליות שמנחיתות את הנוגדנים). לכל אחת משורת התאים הללו יש תפקיד שונה, כאשר יחדיו הם אמורים להגן על הגוף בצורה יעילה מכל הזיהומים, גידולים, רעלים שהגוף יכול להתקל בהם.תאי ה T יעילים יותר במלחמה נגד וירוסים (נגיפים). תאי ה B (דהיינו תגובה של נוגדנים) יעילים ביותר כנגד זיהומים חידקיים למשל, ומעורבים רק בשלבים המאוחרים יותר של זיהוים ויראליים. לדיון שלנו, התאים הבולעניים הם פחות רלוונטים…
תאי T מופעלים כאשר הם מזהים תא של הגוף אשר לא מציג את עצמו כראוי. לתאים שלנו יש "תעודות זהות", וכאשר הם מותקפים ע"י נגיף או עם הם עוברים שינוי סרטני, הם מאבדים את תעודת הזהות הנכונה, וכך הגוף מזהה אותם, ומשמיד אותם. על מנת שתגובה זו תהיה יעילה במיוחד, יש צורך בהתערבות של T helper 1 או Th1. בד"כ תגובה מעורבת יותר בתסמיני המחלה – תחושה כללית רעה, חום, עייפות, כאבי שרירים וכו'.
תאי B מופעלים כאשר הגוף מזהה חלבון זר או חלקיק זר אחר, ומציג אותו לתאים, כאשר על מנת לייצר נוגדנים בכמויות גדולות יש צורך בהפעלה של תאי T מיוחדים הנקראים T helper 2 או Th2. תגובה זו בד"F גורמת לפחות תסמינים. על מסלול זה אנחנו יודעים להשפיע בצורה פשוטה למדי – חיסון (זו גם אחת הסיבות בגינן לאחר חיסון יש לרוב מעט מאד תסמיני מחלה, אם בכלל).
כיוון שרוב מחלות הילדות הן מחלות ויראליות, רוב החיסונים מורכבים בד"כ מחלבונים של הוירוס נגדו רוצים לחסן, מהוירוס עצמו במצב מוחלש או מומת. אלו מוזרקים לגוף בשילוב עם חומר שמגביר תגובה דלקתית (על מנת ליצור תגובה חזקה ככל האפשר). בתוך הגוף החלבונים מזוהים ע"י מערכת החיסון, ומתחילה תגובה של Th2 ותאי B לייצור נוגדנים לחלבון, ובכך נוצרת מעין מערכת הגנה למקרה של חשיפה נוספת בעתיד.
התגובה החזקה וייצור הנוגדנים יוצרים חיסוניות כנגד החלבונים הנ"ל בצורה יעילה למדי, לתקופת זמן מוגבלת, שאינה ניתנת להערכה בצורה חד משמעית ללא בדיקת דם ומשתנה מאדם לאדם. לכן יש צורך במתן חיסונים נוספים במשך החיים. בנוסף, על מנת שההגנה החיסונית אכן תתקיים, יש צורך בתגובה חזקה מספיק, כאשר בסופו של דבר, לדוגמה, 50%-75% מהאנשים המחוסנים כנגד שפעת לא מפתחים חיסוניות!
ידוע כי כאשר חולים במחלה באופן "טבעי" החיסוניות נשמרת בד"כ לכל החיים. אבל לשם כך, צריך להיות חולים, ואף אחד מאיתנו לא באמת רוצה להיות חולה, נכון? השאלה היא למה?
פשוט – מרגישים רע, יש סיכוי במחלות מסוימות לסיבוכים (למשל, אדמת בשליש הראשון להריון, מחלות חום שיכולות לגרום לקפיצת חום ופרכוסים ועוד), ובתור הורים אין הרבה דברים קשים יותר מלראות את הילד שלך מסכן וחולה, עם חום גבוה וכו'.
אז מה קורה במחלה רגילה? במחלה רגילה על הגורם המזהם לעבור קודם כל דרך הממברנות של הגוף, שם מתבצע זיהוי ראשוני, ומתחילה תגובה ראשונית (כוללת נוגדנים, תאים בולעניים ועוד). אם נחזור למה שציינתי בהתחלה, נראה שכנגד וירוסים, התגובה הטבעית של הגוף היא קודם כל להפעיל תאי T בסיוע של תאי Th1, ולא תאי B בסיוע של תאי Th2 כמו שקורה לאחר חיסון. מכאן אנחנו למדים על בעיה אחת עם חיסונים – הם מכריחים את הגוף לפעול בצורה מנוגדת לתהליך הטבעי שהוא היה אמור להפעיל. האם זה קריטי? יכול להיות שכן, ויכול להיות שלא, אין מספיק הוכחות לנושא.
עכשיו אנחנו נכנסים לנושא הפוסט – מחלות ילדות, אז והיום.
בעבר, מחלות הילדות היו מחלות זיהומיות כמעט לחלוטין – אדמת, חצבת, חזרת, שפעת וכו'. כיום, למעט שפעת, אנחנו רואים מעט מאד את המחלות האחרות. מדי פעם אנחנו עדים להתפרצות של מחלה זו או אחרת (למרות שחלק לא מבוטל מהחולים בהתפרצות הם בד"כ מחוסנים). חמור מכך הוא שאנחנו מתחילים לראות יותר ויותר מקרים של "התפרצות משנית" אצל ילדים, כך לדוגמה אנו רואים מקרים של "שלבקת חוגרת" (הרפס זוסטר או Shingels) אצל ילדים. הרפס זוסטר זהו זיהום ע"י נגיף אבעבועות רוח (Varicella Virus), אשר בעבר היה נמצא רק אצל מבוגרים, אשר חלו באבעבועות בתור ילדים. זהו זיהום בעצב או מספר עצבים, אשר יכול להוביל למשל לתסמונות כאב כרוניות ועוד.
בעיה נוספת בה אנחנו נתקלים היא שכיחות עולה בקצב מסחרר של הפרעות נוירו-התנהגותיות כגון ADHD, דיסלקציה, אוטיזם, PDD, OCD ועוד. על הקשר בין חיסונים לבין הפרעות אלו מתנהלים כיום מחקרים רבים, עם ממצאים לכאן ולכאן, ולכן לא אכנס לדיון הזה כאן, אבל זוהי נקודה למחשבה…
כן אציין שפעילות יתר של Th2 קשורה להתפתחות של מחלות אוטואימוניות, כאשר מחלות כאלו הן נפוצות ביותר בקרב ילדים (ומבוגרים) הסובלים מADHD, אוטיזם, PDD, OCD, NVLD, אספרגר ועוד. אין בכך לטעון או להוכיח קשר, אך זו בהחלט נקודה חשובה שיש לתת עליה את הדעת.
אין ספק שמאז כניסת החיסונים לחיינו, כמות מקרי המוות ממחלות זיהומיות ירדה באופן משמעותי. השאלה הנשאלת, ועליה אין לי תשובה טובה, היא האם הירידה המשמעותית היא בזכות החיסונים, או למרות החיסונים? זאת אומרת, האם הגורם לירידה בתמותה הוא העובדה שהילדים חוסנו, ולכן לא חלו במחלה באופן חמור, או שמא הגורם לירידה בתמותה הוא כל השינויים האחרים שהתרחשו בחיינו במהלך ה 50-60 השנים האחרונות – סניטציה, תזונה, התקדמות ביכולות אבחון וטיפול, שיפור באמצעי תחבורה ופינוי רפואי וכו'. כאמור, אין לי תשובה חד משמעית.מטרת הפוסט הנ"ל היא לא לגרום לאף אחד לחסן או לא לחסן את ילדיו, אלא לתת מידע, ולעורר מחשבה. מצד אחד חיסונים מעלים את יכולת התגובה של הגוף כנגד הזיהומים נגדם ניתן החיסון, על כך אין עוררין. הם גם לרוב גורמים לתגובה חיסונית שאינה גורמת לתסמינים חזקים, ולכן גם אם הילד חולה, אז זה לא בא לידי ביטוי מבחוץ בצורה חזקה. מצד שני, היעילות של החיסון היא לא זהה אצל כולם, לא מחזיקה מעמד אותו דבר אצל כולם, הם פועלים בניגוד לדרך הפעולה הטבעית של מערכת החיסון, יתכן וקשורים לעלייה התלולה בשכיחות הפרעות נוירו-התנהגותיות בשל הקשר וההשפעה של מערכת החיסון על מערכת העצבים, קשורים להופעת זיהומים משניים אצל ילדים, ולבסוף יתכן ויעילותם מוטלת בספק (בשל היעדר "הגנה" במקרים של התפרצויות).
מהצד השני, מחלה לרוב גורמת לתסמינים ברורים, שיכולים להקשות מאד על החיים של הילד, ושל הוריו. הסיכוי לסיבוך כתוצאה מהמחלה עצמה הוא גדול יותר מאשר מהחיסון (למרות שבשניהם הסיכון הוא בד"כ נמוך מאד, ובעיקר קשור לבעיה קודמת במערכת החיסון או במערכות אחרות בגוף). לעומת זאת, מחלה לרוב מייצרת חיסוניות לכל החיים, הגוף מגיב לזיהום בצורה המתאימה פיזיולוגית, תוך תיאום עם מערכת העצבים. הממברנות של הגוף נחשפו למזהם, ולכן בעתיד יוכלו גם הן להגיב כראוי (בניגוד לחיסון בו אין חשיפה של הממברנות, ולכן אין זיהוי ראשוני במידה ויש חשיפה עתידית).
אז ככה, קצת פיזיולוגיה – מערכת החיסון שלנו מורכבת ביותר. היא מתחלקת לתאים שונים, ואז לתת חלוקות וכו'. באופן עקרוני, במבט רחב, יש 3 סוגי תאים – תאים פאגוציטיים או בולעניים (למי שזוכר מהסדרה "החיים" – השוטרים, הפקמנים, שואבי האבק), לימפוציטים מסוג T (החלליות שיורות לייזרים ב"החיים"), ולימפוציטים מסוג B (החלליות שמנחיתות את הנוגדנים). לכל אחת משורת התאים הללו יש תפקיד שונה, כאשר יחדיו הם אמורים להגן על הגוף בצורה יעילה מכל הזיהומים, גידולים, רעלים שהגוף יכול להתקל בהם.תאי ה T יעילים יותר במלחמה נגד וירוסים (נגיפים). תאי ה B (דהיינו תגובה של נוגדנים) יעילים ביותר כנגד זיהומים חידקיים למשל, ומעורבים רק בשלבים המאוחרים יותר של זיהוים ויראליים. לדיון שלנו, התאים הבולעניים הם פחות רלוונטים…
תאי T מופעלים כאשר הם מזהים תא של הגוף אשר לא מציג את עצמו כראוי. לתאים שלנו יש "תעודות זהות", וכאשר הם מותקפים ע"י נגיף או עם הם עוברים שינוי סרטני, הם מאבדים את תעודת הזהות הנכונה, וכך הגוף מזהה אותם, ומשמיד אותם. על מנת שתגובה זו תהיה יעילה במיוחד, יש צורך בהתערבות של T helper 1 או Th1. בד"כ תגובה מעורבת יותר בתסמיני המחלה – תחושה כללית רעה, חום, עייפות, כאבי שרירים וכו'.
תאי B מופעלים כאשר הגוף מזהה חלבון זר או חלקיק זר אחר, ומציג אותו לתאים, כאשר על מנת לייצר נוגדנים בכמויות גדולות יש צורך בהפעלה של תאי T מיוחדים הנקראים T helper 2 או Th2. תגובה זו בד"F גורמת לפחות תסמינים. על מסלול זה אנחנו יודעים להשפיע בצורה פשוטה למדי – חיסון (זו גם אחת הסיבות בגינן לאחר חיסון יש לרוב מעט מאד תסמיני מחלה, אם בכלל).
כיוון שרוב מחלות הילדות הן מחלות ויראליות, רוב החיסונים מורכבים בד"כ מחלבונים של הוירוס נגדו רוצים לחסן, מהוירוס עצמו במצב מוחלש או מומת. אלו מוזרקים לגוף בשילוב עם חומר שמגביר תגובה דלקתית (על מנת ליצור תגובה חזקה ככל האפשר). בתוך הגוף החלבונים מזוהים ע"י מערכת החיסון, ומתחילה תגובה של Th2 ותאי B לייצור נוגדנים לחלבון, ובכך נוצרת מעין מערכת הגנה למקרה של חשיפה נוספת בעתיד.
התגובה החזקה וייצור הנוגדנים יוצרים חיסוניות כנגד החלבונים הנ"ל בצורה יעילה למדי, לתקופת זמן מוגבלת, שאינה ניתנת להערכה בצורה חד משמעית ללא בדיקת דם ומשתנה מאדם לאדם. לכן יש צורך במתן חיסונים נוספים במשך החיים. בנוסף, על מנת שההגנה החיסונית אכן תתקיים, יש צורך בתגובה חזקה מספיק, כאשר בסופו של דבר, לדוגמה, 50%-75% מהאנשים המחוסנים כנגד שפעת לא מפתחים חיסוניות!
ידוע כי כאשר חולים במחלה באופן "טבעי" החיסוניות נשמרת בד"כ לכל החיים. אבל לשם כך, צריך להיות חולים, ואף אחד מאיתנו לא באמת רוצה להיות חולה, נכון? השאלה היא למה?
פשוט – מרגישים רע, יש סיכוי במחלות מסוימות לסיבוכים (למשל, אדמת בשליש הראשון להריון, מחלות חום שיכולות לגרום לקפיצת חום ופרכוסים ועוד), ובתור הורים אין הרבה דברים קשים יותר מלראות את הילד שלך מסכן וחולה, עם חום גבוה וכו'.
אז מה קורה במחלה רגילה? במחלה רגילה על הגורם המזהם לעבור קודם כל דרך הממברנות של הגוף, שם מתבצע זיהוי ראשוני, ומתחילה תגובה ראשונית (כוללת נוגדנים, תאים בולעניים ועוד). אם נחזור למה שציינתי בהתחלה, נראה שכנגד וירוסים, התגובה הטבעית של הגוף היא קודם כל להפעיל תאי T בסיוע של תאי Th1, ולא תאי B בסיוע של תאי Th2 כמו שקורה לאחר חיסון. מכאן אנחנו למדים על בעיה אחת עם חיסונים – הם מכריחים את הגוף לפעול בצורה מנוגדת לתהליך הטבעי שהוא היה אמור להפעיל. האם זה קריטי? יכול להיות שכן, ויכול להיות שלא, אין מספיק הוכחות לנושא.
עכשיו אנחנו נכנסים לנושא הפוסט – מחלות ילדות, אז והיום.
בעבר, מחלות הילדות היו מחלות זיהומיות כמעט לחלוטין – אדמת, חצבת, חזרת, שפעת וכו'. כיום, למעט שפעת, אנחנו רואים מעט מאד את המחלות האחרות. מדי פעם אנחנו עדים להתפרצות של מחלה זו או אחרת (למרות שחלק לא מבוטל מהחולים בהתפרצות הם בד"כ מחוסנים). חמור מכך הוא שאנחנו מתחילים לראות יותר ויותר מקרים של "התפרצות משנית" אצל ילדים, כך לדוגמה אנו רואים מקרים של "שלבקת חוגרת" (הרפס זוסטר או Shingels) אצל ילדים. הרפס זוסטר זהו זיהום ע"י נגיף אבעבועות רוח (Varicella Virus), אשר בעבר היה נמצא רק אצל מבוגרים, אשר חלו באבעבועות בתור ילדים. זהו זיהום בעצב או מספר עצבים, אשר יכול להוביל למשל לתסמונות כאב כרוניות ועוד.
בעיה נוספת בה אנחנו נתקלים היא שכיחות עולה בקצב מסחרר של הפרעות נוירו-התנהגותיות כגון ADHD, דיסלקציה, אוטיזם, PDD, OCD ועוד. על הקשר בין חיסונים לבין הפרעות אלו מתנהלים כיום מחקרים רבים, עם ממצאים לכאן ולכאן, ולכן לא אכנס לדיון הזה כאן, אבל זוהי נקודה למחשבה…
כן אציין שפעילות יתר של Th2 קשורה להתפתחות של מחלות אוטואימוניות, כאשר מחלות כאלו הן נפוצות ביותר בקרב ילדים (ומבוגרים) הסובלים מADHD, אוטיזם, PDD, OCD, NVLD, אספרגר ועוד. אין בכך לטעון או להוכיח קשר, אך זו בהחלט נקודה חשובה שיש לתת עליה את הדעת.
אין ספק שמאז כניסת החיסונים לחיינו, כמות מקרי המוות ממחלות זיהומיות ירדה באופן משמעותי. השאלה הנשאלת, ועליה אין לי תשובה טובה, היא האם הירידה המשמעותית היא בזכות החיסונים, או למרות החיסונים? זאת אומרת, האם הגורם לירידה בתמותה הוא העובדה שהילדים חוסנו, ולכן לא חלו במחלה באופן חמור, או שמא הגורם לירידה בתמותה הוא כל השינויים האחרים שהתרחשו בחיינו במהלך ה 50-60 השנים האחרונות – סניטציה, תזונה, התקדמות ביכולות אבחון וטיפול, שיפור באמצעי תחבורה ופינוי רפואי וכו'. כאמור, אין לי תשובה חד משמעית.מטרת הפוסט הנ"ל היא לא לגרום לאף אחד לחסן או לא לחסן את ילדיו, אלא לתת מידע, ולעורר מחשבה. מצד אחד חיסונים מעלים את יכולת התגובה של הגוף כנגד הזיהומים נגדם ניתן החיסון, על כך אין עוררין. הם גם לרוב גורמים לתגובה חיסונית שאינה גורמת לתסמינים חזקים, ולכן גם אם הילד חולה, אז זה לא בא לידי ביטוי מבחוץ בצורה חזקה. מצד שני, היעילות של החיסון היא לא זהה אצל כולם, לא מחזיקה מעמד אותו דבר אצל כולם, הם פועלים בניגוד לדרך הפעולה הטבעית של מערכת החיסון, יתכן וקשורים לעלייה התלולה בשכיחות הפרעות נוירו-התנהגותיות בשל הקשר וההשפעה של מערכת החיסון על מערכת העצבים, קשורים להופעת זיהומים משניים אצל ילדים, ולבסוף יתכן ויעילותם מוטלת בספק (בשל היעדר "הגנה" במקרים של התפרצויות).
מהצד השני, מחלה לרוב גורמת לתסמינים ברורים, שיכולים להקשות מאד על החיים של הילד, ושל הוריו. הסיכוי לסיבוך כתוצאה מהמחלה עצמה הוא גדול יותר מאשר מהחיסון (למרות שבשניהם הסיכון הוא בד"כ נמוך מאד, ובעיקר קשור לבעיה קודמת במערכת החיסון או במערכות אחרות בגוף). לעומת זאת, מחלה לרוב מייצרת חיסוניות לכל החיים, הגוף מגיב לזיהום בצורה המתאימה פיזיולוגית, תוך תיאום עם מערכת העצבים. הממברנות של הגוף נחשפו למזהם, ולכן בעתיד יוכלו גם הן להגיב כראוי (בניגוד לחיסון בו אין חשיפה של הממברנות, ולכן אין זיהוי ראשוני במידה ויש חשיפה עתידית).
לדעתי השאלות שכל הורה וכל אדם צריך לשאול את עצמו הן מהו סדר העדיפויות? מהן הסכנות האמיתיות, לעומת היתרונות? האם הפחד ממחלת הילדות מצדיק את הנזקים הפוטנציאלים בחיסון? האם יש לי (כהורה) את הכלים, הידע והמוכנות להתמודד עם מחלת הילדות במידה וזו תגיע ללא חיסון?
אני חושב שאם כל אחד יענה על השאלות הללו בכנות, ההחלטה של כל אחד – בין אם לחסן או לא, תהיה הרבה יותר ברורה.
כרגיל, אשמח לשמוע תגובות והערות, ולענות על שאלות במידה ויש.
שבוע מוצלח לכולם,
דר' עומר